כיתוב על מצבה

כיתוב על מצבה

כיתוב על מצבה הינו מנהג עתיק יומין שהחל עוד לפני המצאת הדיו והנייר וכיום מקובל בקרב כמעט כל דתות ועמי העולם. בעולם העתיק זכו לכך רק מלכים ואנשים רבי מעלה, ולאחר מכן, עם התפשטות ידיעת קרוא וכתוב, גם כלל הנפטרים ללא קשר לייחוסם או מעמדם.

החלטת בני המשפחה מה לכתוב על מצבת האדם היקר להם מכל אינה החלטה פשוטה כלל וכלל: כיצד אפשר לסכם במשפט או שני משפטים סיפור חיים שלם ואת הקשר המיוחד שהיה לנו עם המת בזמן כל כך קצר ובנוסח שיהיה מקובל על כולם? אולי בשל כך, לא קיים נוסח אחד ויחיד לכתיבה על פי היהדות, אך על פי המנהג וגם לשם כבוד המת, אין לכתוב משפטים המפארים את הנפטר בצורה מוגזמת ורחוקים מן המציאות.

כמו כן, המדקדקים בהלכה מוסיפים מספר פרטים קבועים ואף מצטטים מן המקורות. ישנם גם המוסיפים את המשפט "זכרך בלבנו לעד" על גבי החלק הקדמי של האבן השוכבת.

מה כותבים על מצבה

כאמור, היהדות אינה מגבילה את הכיתוב על המצבה, אך כאשר זהות המת ידועה, נהוג להשתמש בנוסח קבוע למחצה הכולל את ראשי התיבות "פה נקבר" ו"ת.נ.צ.ב.ה". לכך מצרפים את תאריכי הפטירה העבריים, ואם מעוניינים בכך, גם את הלועזיים. כמו כן, נהוג להוסיף משפטים המתארים את סגולותיו הטובות של הנפטר או פסוקים מן התנ"ך.

המעוניינים בכך יכולים להוסיף סמל או צורה על גבי האבן העומדת. לדוגמה, מקובל להוסיף מגן דוד בין שתי האותיות "פ" ו"נ". בכל אופן, חשוב לדעת כי ישנם בתי קברות אשר מגבילים את האופן בו ניתן לכתוב על המצבה או לעטר אותה ותמיד כדאי לברר זאת לפני שמזמינים את המצבה עצמה מקבלן המצבות.

במידה והנפטר אלמוני כדוגמת מקרה של חייל הנפטר בקרב, מציינים את נסיבות המוות הידועות. אם לא ידוע תאריך הפטירה המדויק, ניתן לציין את השנה בלבד או התאריך בו הובא לקבורה.

כיתוב על מצבה לפי ההלכה

כפי שהסברנו, ההלכה אינה קובעת נוסח מחייב לא למצבת נשים ולא למצבת גברים, אלא מאפשרת לכל אדם ואדם להביע את אשר על ליבו. אין שום הכרח לציין פסוקים או שירים מן התנ"ך, אף על פי כי יש רבים הנוהגים לעשות זאת.

הנוהג היחיד שהתפתח עם השנים והפך למחייב הוא להימנע מלפאר את הנפטר ולקשור לו כתרים (להלל אותו בצורה מוגזמת). מסיבה זו, חלק מגדולי הדור קבעו כי מוטב שלא לכתוב תארים כלל על המצבה על מנת שקרובי הנפטר לא יכשלו בלשונם. פוסקים אחרים הוסיפו מגבלות אחרות: לדוגמה, הרב עובדיה יוסף ז"ל אסר לכתוב את התאריך הלועזי על גבי המצווה.

כמו כן, מכיוון שהציווי "כיבוד אב ואם" תקף גם לאחר מותם של ההורים, ההלכה אוסרת בפועל על החלפת מצבה אחת במצבה אחרת אשר ממעיטה בערכם של הנפטרים לעומת הנכתב על המצבה הקודמת.

נוסח מצבה

נוסח המצבה הסטנדרטי כולל בחלקו חלק קבוע, אך משאיר גם מקום לביטוי האישי של קרובי המשפחה: בתחילה רושמים את האותיות פ.נ. (ראשי התיבות של "פה נקבר" או "פה נקברה"). מתחת לראשי התיבות את שם המנוח והוריו. אם אחד מן ההורים אינו בן החיים בזמן קביעת הכיתוב, מוסיפים לידו את ראשי התיבות ז"ל. לאחר מכן רושמים את תאריך הלידה העברי ואת תאריך הפטירה העברי, אם כי ניתן להוסיף גם את התאריך הלועזי. בחלק התחתון של הנוסח הקבוע רושמים את ראשי התיבות ת.נ.צ.ב.ה, "תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים".

תוספות מקובלות עבור נוסח מצבה הן הקרבה המשפחתית של הנפטר או הנפטרת או מילה אחרת המציינת את הקשר העמוק שבין הנפטר לקרוביו (לדוגמה, "אמנו ודודתנו היקרה"). במידה והמוות לא היה בנסיבות רגילות או שהמת נפטר בדמי ימיו, מקובל להוסיף משפט המציין זאת כגון "נלקח מאתנו בטרם עת".

על החלק השוכב של המצבה נהוג להוסיף ציטוט או משפט מיוחד.

מה לכתוב על המצבה? – כל המידע

מה לכתוב על המצבה? היא אחת השאלות הקשות ביותר שמתמודדות משפחות במהלך השכול, יחד עם זאת נהוג לגלות מצבה בשלושים יום של הנפטר המביא לכך שהמשפחה צריכה להחליט במהלך השבעה ולאחריה. בחירת הכיתוב נתפס כחלק חשוב בעיצוב המצבה ויחד עם בחירת אבן המצבה בחירת הכתוב הופך להספד על האדם האהוב שנפטר.

בחירת כיתוב

לא כל בית עלמין יאפשר למשפחה לבחור כיתוב אישי ולכן רגע לפני חשוב לבדוק מהן תקנות בית העלמין לגבי עיצוב מצבות בכלל וכיתוב בפרט, עד כמה יש למשפחה חופש פעולה או שהיא מוגבלת למבנה אחיד של מצבה. בתי עלמין דתיים יקפידו על נוסח אחיד לעומת בתי עלמין פרטיים או אזרחיים יאפשרו חופש פעולה מלא למשפחה. לרוב הדרישות המינימליות הנדרשות לכיתוב על הקבר כוללים את האותיות פה נקבר או בקיצור פ"נ, שם הנפטר כולל שם האב ותאריך פטירה. רישום נוסף שניתן להוסיף הוא תואר כגון אבינו, סבנו או הוספת שם האם של הנפטר. בנוסף מתחת לשם יש המוסיפים את האותיות ת.נ.צ.ב.ה שמשמעה תהי נשמתו צרורה בצרור החיים.

בחירת משפט בעל נוסח חופשי לעיתים יכול להיות הבחירה הקשה ביותר. ישנם מקרים שברור למשפחה מה יהיה הכיתוב על המצבה שישקף בצורה הטובה ביותר את הנפטר או את אהבתם המשפחה לנפטר ויש משפחות המתקשות לבחור את הכיתוב. כיום  מפעל מצבות מבצע את עיצוב המצבה והכיתוב ולכן במפעל או בחנות מצבות יוכלו לייעץ לכם בבחירת הכיתוב או הפסוק המתאים.

בחירת כיתוב על פי המסורת

יש הבוחרים להוסיף כיתוב על מצבה מתוך התנ"ך פסוק כגון איש חיל רב פעלים מספר דברים, לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים (קהלת ג', א'), אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה (אבות א' י"ב),הנה נתתי לך לב חכם ונבון (מלכים א', ג' י"ב).

בחירת כיתוב אישי יכול להיות מתוך שיר או מילים שהמשפחה מחברת.

השלב האחרון הוא בבחירת סוג הכיתוב על המצבה, האם המשפחה מעדיפה כיתוב שקוע עם צביעה של הכיתוב. הבלטה של האבן או הדברה. הבחירה של סוג הכיתוב תעשה בהתאם לסוג האבן . כתיבה שקועה לרוב זולה יותר ועמידה יותר לאורך השנים מכיתוב בולט או מודבק שעלול ליפול עם הזמן.

כיתוב על מצבה שירים

סוג כיתוב נפוץ על מצבות הוא ציטוטים משירים. מקור מקובל לשירים הוא ציטוטים ממזמורי תהילים. מקור נפוץ אחר הם שירים של משוררים מפורסמים מן העם היהודי כגון יהודה עמיחי, יהודה הלוי או ביאליק. מכיוון שלא ניתן לכתוב שיר שלם והמקום על המצבה הוא מוגבל ביותר, בוחרים לרוב במשפט הראשון או הבית הראשון. לדוגמה, שתי השורות הראשונות מתוך השיר "לא העננים הם אשר נבקעו" של יהודה הלוי ("לֹא הָעֲנָנִים הֵם אֲשֶׁר נִבְקָעוּ כִּי אִם שְׁתֵּי עֵינַי אֲשֶׁר דָּמָעוּ).

גם כאן ניתן כמובן להשתמש בכתיבה אישית ולהרכיב שיר ממספר משפטים קצרים. זוהי אומנם לא תמיד מלאכה קלה, אך בסופו של דבר היא מתארת את תחושת הכאב והאבל בצורה הטובה והישירה ביותר. לעיתים מצטטים שירים על פי בקשתו הישירה של הנפטר לפני מותו או מתוך שיר שאהב במיוחד.

בכל מקרה, כאשר מדובר בשירה או ציטוט, אין בחירה נכונה או לא נכונה.

מה אסור לכתוב על מצבה

ההלכה לא קובעת באופן מפורש מה אסור או מותר לכתוב על מצבה, אך יש מספר דברים שלא מקובל לכתוב על מצווה, לפחות עבור מי שמקפיד הקפדה יתרה על המסורת.

באופן כללי אסור להוסיף על גבי המצבה את תמונת הנפטר, אף על פי שבציבור הרחב יש מי שעושים זאת, במיוחד בעשורים האחרונים.

איסור נוסף הוא להשתמש בכתב שאינו כתיב עברי (שאינו בשפת הקודש), אלא אם כן מדובר בקהילות שאינן יכולות לקרוא כתב זה. מלבד זאת, רצוי להשתמש בתאריך העברי בלבד, אם כי גם איסור זה נעשה פחות ופחות נפוץ בקרב הציבור הרחב.

איסור אחר שעדיין נוהגים לפיו הוא שלא לכתוב אודות הנפטר תארים או שבחים מופרזים שאינם הולמים את המקום מתוך אמונה שיהיה עליו לעמוד בהם גם בעולם הבא.

עוד איסור פחות מוכר הוא למעשה החובה להקים מצבה גם אם הנפטר ביקש שלא יעשו זאת. במקרים אלו נהוג להקים מצבה צנועה וקטנה.